צור קשר

כניסה לחברים רשומים

 
1
חפש את המטמון
3 - מלך הגונגל
4 - טג"ח

אירוח מושלם אצל הגר המונגולי

 

אחת החוויות המרכזיות של טיול במונגוליה היא האירוח בגר. כאשר נסעתי בערבות המונגוליות למרגלות הרי אלטאי, התעצלתי לעתים להקים את האוהל, מה גם שהשתחלות לתוך שק השינה בשעה מוקדמת נראתה לי משעממת מדי. העדפתי להתארח אצל משפחות מונגוליות בגר שלהם. מוזר ככל שיישמע, לכולם כמעט יש קולטי שמש להפקת אנרגיה סולארית וניתן היה לקרוא בלילה או לרשום פרטים ביומן. החיים בגר הם חווייה המבדילה את הטיול במונגוליה מטיול בכל מקום אחר.

 

מה הוא הגר?
הגֵר הוא אוהל הנוודים המונגולי, או ה"יוּרְטה" של אסיה התיכונה. היורטה היא מפלט מהרוחות הקרות, מהשלג ומהקור. במערב המדינה חיים ביורטות הנוודים הקָזָחים, שהתקשיתי להבחין בינם לבין המונגולים, לולא שפתם שרבות בה המילים התורכיות.
בשלהי חודש יוני, כשהערבות המרכז אסייתיות מתכסות במרבדים של פרחים, צצים הגרים כפטריות אחרי הגשם. באמצע חודש אוגוסט, כשהנוודים מתקפלים אל המישורים הנמוכים יותר, נעלמים הגרים, כמו הפטריות בראשית הקיץ. הנוודים מגלגלים חיש קל את כיסוי הלבד, מקפלים במיומנות את המוטות ותוך שעתיים נמצא המאהל ארוז ומקופל על משאית בדרכו למקום אחר.
מזג האוויר של מונגוליה אינו מאיר פנים מעבר לעונת הקיץ, וגם אז, השמים מתקדרים לעתים. מכאן, מנהגי הכנסת האורחים של המונגולים. אין ברירה אחרת. מי שיישאר לישון בחוץ, ספק אם יקום בבוקר שלמחרת.

 

מקום כבוד לאורחים
שלד הגר מותקן מענפים גמישים, על פי רוב של ערבה או צפצפה. ביניהם, מניחים רשת של כפיסי עץ מתקפלים, המזכירים מעט אקורדיון. מעליהם, מניחים קורות מפויחות המהוות את שלד הגג ועל הכול מותחים יריעת לבד שנוצרה מצמר צפוף, בעבודת יד ובעמל רב. ליריעות הלבד תפקיד נכבד: לבודד היטב את החלל הקטן מהקור הנורא ששורר בחוץ ולמנוע חדירת מי גשמים. בכיפה נותר פתח עגול, שתפקידו לאפשר את יציאת העשן או חדירת אוויר בימי שמש. לפתח הזה יש חשיבות לא רק מעשית אלא גם סמלית, הוא מהווה את הפתח אל השמים ומשום כך הוא מופיע בדגלה של קירגיזסטן המודרנית, אף היא מיושבת בעמי הערבות.
פתחו של הגר פונה תמיד דרומה; לכיוון השמש. חלקו האחורי של האוהל, החוימור (khoimor), הוא מקומם של הזקנים ושל החפצים היקרים ביותר ועל הקיר האחורי נמצא המקדשון המשפחתי, הכולל תמונות של בודהה, של הדלאי לאמה ותצלומים משפחתיים. בסמוך לחוימור, לכיוון מערב, נמצא מקום הכבוד המוקדש לאורחים.

 

קר בחוץ, חם בפנים
החיים בגר מתנהלים סביב המדורה הקטנה שבוערת במרכזו, מתחת לפתח הגג. על האש תלוי תדיר קומקום ובו מים רותחים וסביבה יושבים בני הבית כמו אורחיהם, על עורות ומעליהם שטיחי לבד, כדי לבודד את הגוף מהקרקע הקרה. סמוך לקירות הגר מונחים ארגזים, המשמשים כארונות וכדרגשים לשנת הלילה.
בכל גר מונגולי, כמו בכל יורטה קירגיזית, או קזחית, תימצא מחבצת חמאה, הנמהלת בתה הדלוח. האורח הנכנס לגר בשעת ערב, מתמכר לחום הנעים המתפשט בחלל הצבעוני. גם הריח האופייני לחומרי הבערה הנשרפים דבק בכל ונמסך בניחוח העדין שעולה מהקומס – חלב הסוסות התוסס והמשכר.

 

לא שתית וודקה? יצאת חנון!
מיד לאחר שמושיבים את האורח על כריות, מגישים לו את סוטיי צאי (süütei tsai) – משקה חם ועכור העשוי מחלב צאן מעורב בעלי תה ומלח. בעיני רוב התיירים טעמו של המשקה מעורר קבס, אך מי שהורגל בכך, ימצא אותו טעים. כך גם הקומיס, חלב הסוסים המוחמץ. כאשר ניסיתי להטעים את מארחי המונגולים בקקאו מעשי ידי להתפאר, העוו אלו את פניהם בסלידה. בערבות הקרות של מונגוליה טעם הינו צרות של עשירים. מדובר במשקאות עתירי אנרגיה המסייעים לשרידותם של יושבי הגר ואורחיהם. על מקומו של הקומיס בחיי הנוודים אפשר ללמוד מכך שכאשר הכריזה קירגיסטן על עצמאותה, היא נתנה לבירתם החדשה את השם "בישקֶק", שהוא מוט החיבוץ של הקומיס. לאחר שהאורח לוגם מהתה, טורחת אם המשפחה בהגשת רקיקי גבינה קשים – קיימאק העשויים מקרומי השומן הנאספים מן החלב ובצקיות אווריריות ולוהטות ומזינה את התנור בזבל, בגללי פרה ובכמה זרדים.
באחד הערבים, נטל אב המשפחה בשר כבש שהיה תלוי בבקתה, חתך אותו בסכין, האם הכינה מרק מהביל וכולם מצצו בהנאה את הצלעות והעצמות. לאחר הארוחה הגישו לי ארחי (Arkhi), וודקה שמיוצרת באופן עצמאי. סירובי ללגום מהמשקה העלה חיוכים סלחניים בקרב מארחי. גברים המסרבים לשתות ממי האש הללו נחשבים ל"חנונים" גמורים.

 

לכתבות נוספות על מונגוליה לחצו כאן

 

לקריאה אודות מלך הג'ונגל, מסע שטח אתגרי במונגוליה, קיץ 2011 לחצו כאן

 

נכתב וצולם ע"י ד"ר גילי חסקין מורה דרך מוסמך
054-4738536
gili@gilihaskin.com
www.gilihaskin.com

הדפס אותישלח לחבר
עבור לתוכן העמוד