צור קשר

כניסה לחברים רשומים

 
4 - טג"ח
3 - מלך הגונגל
1
חפש את המטמון

יומן המסע של בר וענב בנפאל

כל מי שהחליט לנסוע לנפאל, ברור לו שהיגיע למדינת עולם שלישי, אבל רק בנחיתה בשדה התעופה הדומה לתחנה המרכזית בנתניה...ניתן להבין את המשמעות האמיתית

כל מי שמחליט לנסוע לנפאל, ברור לו שיגיע למדינת עולם שלישית, אבל, רק בנחיתה בשדה התעופה הדומה לתחנה מרכזית נתניה, או אולי, אולי לבאר שבע...ניתן להבין את המשמעות האמיתית. בעלי המזל שבינינו, יזכו לקבלת פנים מיוחדת של נפאלים עם גוש בוץ אדום על המצח ואחד גדול במיוחד למי שיגיע בזמן הפסטיבל שקורה בערך 90 אחוז מהשנה.
מהרגע שיוצאים משערי תחנת התעופה, ברור לכל תרמילאי שהמטרה הבאה שלו היא להשיג מונית בפחות מ-400 רופי..

להלן 5 דרכים למתמקח המתחיל:
1. אל תראה מתעניין.
2. תתחיל תמיד במחיר נמוך בהרבה מהמחיר שתהיה מוכן לשלם.
3. עשה סקר שוק קצר לפני הקנייה.
4. אל תפחד לשחק אותה הולך באדישות, לשמע המחיר המופרז ... אל תדאג, הם יקראו לך חזרה.
5. האמן בעצמך! תמיד תמצא את המחיר הרצוי. אל תתעצבן, תמיד בחיוך. ברגעים קשים תרגם את הרופי לשקלים ותקבל פרופורציה. 

היעד הראשון הוא התאמל שניתן להשוותו לקוואסאן בתאילנד, הרמבלס בברצלונה, אוקספורד בלונדון, טיים סקוור בניו יורק, דיזנגוף של תל אביב...
מיליוני תיירים מסתובבים בין מאות גסטהאוסים, אלפי חנויות טיולים וציודי טרקים (מה שנקרא-
the north fake ), צעיפים, ריח של קטורת מתובל בזיהום אוויר והכל ברחוב שהאורך שלו לא באמת מצליח להכיל את כל המוניות, הריקשות, האופנועים ומוכרי הסמים...
אין שום בעיה למצוא גסטהאוס בתאמל. האזורים המרכזיים הם סוויסה- הסוכנות הידועה לישראלים ולנפאלים ו"קטמנדו גסטהאוס".
אחרי שתמצאו גסטהאוס טוב (אם נפלתם על אחד עם מים חמים, דעו שזכיתם, כנראה שיש לכם באמת מזל) ושמתם את התיק, זה הזמן להתחיל לתכנן את הטיול.
המטרה הבאה היא לצאת מהתאמל כמה שיותר מהר. גם אם תרצו וגם אם לא, יישארו לכם תמיד כמה ימים להסתובב בין החנויות. לאלו שמנסים למצוא תחליף לסוכנות סוויסה, אולי כדאי להפסיק, כי אין ספק שבסופו של דבר הם תמיד מוכיחים את עצמם כהכי זולים והכי עוזרים, מבינים את הראש ונחמדים- ממליצות בחום. 

ענב הגיעה כמה ימים לפני, מיצתה מכל כיוון אפשרי את חנויות הרקמה והגרביים, נסעה לביקור וצפייה בשריפת הגופות בנהר וראתה כמה מקדשים וכשבר הגיעה, הוחלט פה אחד. לא מבזבזים זמן, מחר בבוקר יוצאים לאנאפורנה!! 

התארגנו בסוויסה, הוצאנו פרמיט=אישור. 2000 רופי, מצאנו פורטר ל-3 בנות, פימבה שמו שקיבל מאיתנו את השם סימבה, לקחנו המלצות מחברים שפגשנו בדרך והתחלנו בנסיעה ארוכה... 

אנאפורנה-
נסענו בלוקל בס (יענו, אוטובוס מקומי) צפוף ומלא באנשים. לא רק מבפנים, אלא גם על הגג וגם עליך. יש נוסעים הזוכים לילד קטן ומנוזל שאימא שלו מושיבה אותו על ברכיך. במקרה של בר, זה לא היה הילד אלא רק הפיפי שלו על הרגליים שלה.
היה לנו מזל, כי לאורך הנסיעה עצרנו רק 3 פעמים להחליף גלגל בגלל פאנצ'רים. חשבנו לעצמנו, אם יש פאנצ'ר ויש גלגל אחד ספייר, אז לאיזה גלגל הם החליפו אחרי הפאנצ'ר הראשון?
החלק הטוב ביותר בעצירות הללו היה שזכינו לנשום קצת אוויר וביקשנו לעלות לגג של האוטובוס. אחרי שעברנו את תחנת המשטרה עלינו לנסיעה ולרגע היפה בטיול- כשאתה יושב על גג של האוטובוס ופתאום מתגלה לפניך הר לבן בגודל לא הגיוני, שנראה כאילו מגיע לשמיים. פתאום אתה מבין את המשמעות של הרכס הגבוה ביותר בעולם ושבעוד כמה ימים אתה הולך להיות שם. 

בהתחלה, שדות אורז לאורך נחל שמבייש מאוד את הכינרת מעליך הרים ירוקים וג'ונגלים, הגענו לארוחת צהריים - המנה הרגילה, אורז כמובן.
מי שעוד לא שמע, על המאכל המסורתי והמוצלח "דל- בהט" זה הזמן! הנפאלים אוכלים אותו מינימום פעמיים ביום, הוא כולל דל= מרק עדשים, בהט= אורז וקארי עם תפוחי אדמה וירקות. מעכשיו ניתן לעשות את מבחן הדל- בהט, ככל שאתה גבוה יותר כך מנת הדל בהט יקרה יותר.
הגענו לבקתה בבהונדרה עם בחור נפאלי מעושן יתר על המידה, שהציע לנו לחרוג קצת מהמסלול ולרדת למעיינות חמים, טבעיים, יפהפיים ולא מתויירים.
אין ספק שהשילוב של צהוב, כחול וירוק היה שווה את היום הזה , למרות העיכוב הקל בלוח הזמנים של הטרק.
בהמשך הימים , ראינו איך הנוף משתנה, הרבה עליות, כפרים ברקע של הרים מושלגים. 

ולא חסר גם מטיילים. אין ספק שרואים ש"כפרי הגסטהאוס", לא לגמרי אותנטיים , אבל עדיין יפהפיים ומיוחדים.
לאורך הטרק, כבר מהימים הראשונים שמענו וציפינו להגיע ל"מאנאנג" שם מתחיל להיות גבוה, אומרים שמומלץ לחכות שם לילה, "להתרגל לגובה" . אין זמן מסוים שבו מומלץ לעשות את הדרך עד לשם, כל אחד בקצב שנוח לו. אנחנו עלינו לשם ב-5 ימים. 

אז כל הזמן אתה שומע על מאנאנג. אבל פרט חשוב שלא שומעים, זה שאם לא תגיע עד 9 בבוקר, לא יהיה לך מקום לישון. אך כמובן שהאירופאים שמעו כבר מזמן ועשו בוקינג כבר מהבית בתוספת נדיבה של 30% , כרגיל.
עד מאנאנג תופס מה שנקרא עסקת ציון או בשמה המוכר והאוניברסלי- "הדיל הישראלי". משמע, מקומות שבהם תגיד שאתה אוכל בוקר וערב בגסטהאוס, מה שיקרה בכל מקרה, החדר חינם. 

עובד ! עד מאנאנג... שם הדבר האחרון שתרצו לעשות הוא להתמקח. לנו זה עלה בכמה שעות טובות של חיפושים אחר חדר בו נעביר את הלילה. אם כבר נשארים שם, מומלץ לטייל בסביבה, גם לעלות קצת כדי להתרגל לגובה ולרדת חזרה. יש הרבה מקומות לאכול, מאפיות ואפילו קולנוע.  

אנחנו העדפנו לעלות לטיליצ'ו לייק. גולת הכותרת של הטיול כולו !
האגם הכי גבוה בעולם ושאף עצלן לא יגיד לכם אחרת ! תוספת לא פשוטה של 3 ימים, אבל התוצאה שווה כל רגע. מתחילים בדרך בגובה לא פשוט, הרבה חליקות באיזורים תלולים, אבל הליכה בנוף צמוד לפסגות, לצבעים, לחיות. ללא ספק הדרך היפה והריקה ביותר באנאפורנה.
מגיעים לטיליצ'ו בייס קאמפ, בלי חשמל, בלי מים ( דווקא חוויה היסטרית להתרחץ בנהר הקר ולפחות אמיצים- גם לצחצח בו שיניים תופס).
ביום השני , אנחנו תכננו לעלות לאגם , לרדת ולהמשיך עד הכפר הבא. בואו נגיד שאחרי שעה שלחנו שליח לבייס קאמפ שיבקש לשמור לנו מקום גם ללילה הזה. 

העליה קשה, קיללנו כל הדרך ! המצב שלנו עוד היה טוב, אבל כשזוג ההונגרים שעשו את העליה ב-7 שעות במקום ב-3 היה פחות טוב, מה שנקרא...
הדרך עולה בסללומים וממשיכה, ממשיכה , ממשיכה..
כל פעם שחשבנו שאנחנו קרובות , גילינו שלא. והדרך ממשיכה.. וממשיכה...
כשסוף סוף הגענו לקו גובה ראינו איזה אגמון, או יותר נכון, שלולית - לא ידענו אם לשמוח שנגמר או לבכות שזה רק זה.
בסוף זה לא היה זה, הייתה עוד הליכה קפואה לפנינו.
בעליה האחרונה, שנייה לפני שכל הטוב מתגלה, גובה 5,200, היינו קרובות לוותר. אבל קריאות התפעלות והשמחה של אלה שהגיעו לפנינו נתנו לנו את הכוח להמשיך ועשינו זאת.
אין ספק שהתמונה שווה אלף מילים ובמקרה הזה - המציאות עולה על כל דמיון .
גם הדרך חזרה ליאק קרקה הייתה יפהפייה ואחרי שעוברים את הגבהים של הטיליצ'ו, השאר היה קטן עלינו.
מכאן התחיל המירוץ ! בתחרות התריאטלון בקיסריה לא היה כזה מתח. אם לא מגיעים ליעד הבא עד 8:00 בבוקר , כנראה שתמצאו את עצמכם ישן על מזרנים בחדר אוכל (במקרה הטוב) , או ישן עם הפורטר בשק שינה (במקרה הפחות טוב). לאלו שממש הגזימו, תמיד תמצאו יריעת בד בחוץ, אפשר לקרוא לזה גם סוג של אוהל. שמענו שלא כל מי שישן באלה התעורר בבוקר, אבל החלטה שלכם, אתם יודעים... 

היום של ה"פס" (=הנקודה הגבוהה ביותר של הטרק שממנה רק יורדים) כבר קרוב.
שאף אחד לא יעבוד עליכם ! אין שום סיבה לצאת בשעה 3:30 בבוקר ביום הזה. אנחנו אכלנו ברבע ל-5 וכבר אז הגסטהאוס היה ריק. כל מה שהיה ניתן לראות , זה את הפנסים של האירופאים שהעירו אותנו אחרי שסיימו כבר לאכול וחיכו ב-2 טורים ב3:15, כמובן, לא נשכח, אחרי שהם שילמו 30% יותר מכולם, כרגיל...
העליה הייתה מאתגרת (עד קשה מוות), יש חלק ממנה שאפשר לעשות גם יום קודם, זה יכול להקל.
בהגעה לפס , זכיתם אם ירד שלג, מצטלמים עם השלט המוכר 5,416, שותים תה בבית תה (פי 4 מהמחיר הרגיל) ומתחילים לרדת...
הירידה ארוכה מאוד , הגענו למטה די גמורים והמסע עוד לא נגמר. גם על ג'יפ צריך להלחם! מזל שהשתחררנו לא מזמן ואנחנו יודעות להיות אסרטיביות איפה שצריך. למי שרוצה להמשיך , ניתן לראות את "מרפה"- פאי תפוחים הטוב בעולם, כך אומרים, "טאטופאנה" - מעיינות חמים או "פון-היל" - טיפוס כדי לראות זריחה בנוף של רכס הרים מושלג. 

לסיכום, אנחנו נהנינו מאוד, היה מאתגר, אבל אין ספק שלהיות על גג העולם שווה את כל המסע המפרך!
מומלץ בחום.

ענב ובר

 

הדפס אותישלח לחברהוסף תגובה
עבור לתוכן העמוד