צור קשר

כניסה לחברים רשומים

 
3 - מלך הגונגל
1
חפש את המטמון
4 - טג"ח

טרק בתאילנד ?!

נובמבר 2010. עולה על המטוס לתאילנד עם הרבה ציפיות ומעט חששות.
הרבה סיפרו לי כמה קסום המקום ואיזה גן עדן יכול הוא להיות לכל מי שאוהב לרבוץ, להתבטל ולהנות מהשקט... אז זהו שאני ממש לא כזה!
לא מסוגל לשבת יותר משתי דקות במקום אחד, בטח שלא לשכב בחוף ולחכות לגלות מה יהרוג אותי קודם השמש או השעמום.


לכן החלטתי כבר מההתחלה, שהטיול שלי בתאילנד יהיה קצת אחרת מהמקובל.
לאחר טיסה ארוכה, נחיתה בבנגקוק ומנוחה קצרה, עליתי צפונה בטיסה נוספת לצ'אנג מאי, הלא היא בירת טיולי הישראלים בג'יפים, משם יוצאות השיירות לשלושה ימים של טלטלות בג'יפ לצלילי מיטב הזמר המזרחי.


אז אני, קצת אחרת, החלטתי שאת שלושת הימים הקרובים אעשה ברגל במקום על גלגלים.
מצויד בחבר מהבית ותיק גב קטן עליתי אל הרכב שיוביל אותנו לנקודת תחילת המסלול. האמת, לא היו לנו ציפיות גבוהות מדי מהמסלול, בכל זאת שנינו בוגרי הטרקים בדרום אמריקה, כבר כבשנו "פאסים" בפרו וצעדנו בג'ונגלים בבוליביה. בכל זאת תאילנד, כמה קשה זה כבר יכול להיות?

 

כך חשבנו וכמו ישראלים טובים אף טרחנו לשתף בכך את קרולין, צרפתיה חביבה
שהצטרפה בינתיים לרכב וניפצה לנו את כל הסטיגמות השליליות שדאגנו לטפח במהלך השנים על הצרפתים. בנקודת ההתחלה חברנו לשאר הקבוצה, צעיר אוסטרלי ואיתו עוד ארבע צעירות אוסטרליות וצרפתי נודניק בשם מארק
שדאג להחזיר את כל הסטיגמות שנשברו.

 

באותו מעמד פגשנו גם את המדריך המקומי שלנו טין, שלא בזבז יותר מדי זמן והתחיל לצעוד.
עם תחילת המסלול החבר ואני מילאנו את תפקידנו כשגרירי ארצנו הקטנטונת ודאגנו לצעוד בראש לתפארת מדינת ישראל, אחרת מה יגידו הגויים? (ובעיקר הגויות!).

כך צעדנו לנו במרץ בשעתיים הראשונות בשביל נוח, קצת עולים קצת יורדים, חוצים נחלים בדילוג על אבנים, צופים בנוף הירוק המדהים ואפילו זכינו לטבול במפל מים צוננים. קלי קלות כמו שחשבנו!
אז חשבנו...


לאחר העצירה במפל, המשכנו במסלול שלא נראה שונה ממה שעברנו עד כה, אותו הנוף, עוקפים סלע פה, נזהרים מענף שם, ואז התחילה: ה-עלייה.
היא התחילה כמו כל עלייה אחרת, רק שאחריה לא הגיעה שום ירידה ודי מהר המסלול נהיה יותר צר ויותר תלול, עד שבנקודות מסוימות הייתי חייב להעזר בידיים כדי להמשיך לטפס.

 

כמעט שלוש שעות נמשכה העלייה המאוד תלולה הזאת, שעם הפסקת מנוחה אחת בלבד ו-90% לחות סחטה מאיתנו הרבה יזע, מאמץ ובעיקר תירוצים ל"איך זה שילדות אוסטרליות בנות 18 עוקפות אותנו בסיבוב כשלנו בקושי נשאר אוויר לנשימה??"


עם כל נסיון שנכשל להדביק את הקצב, ניחמנו את עצמנו: "בכל זאת 10 שנים הפרש!", "נראה אתכן אחרי עשור רווי בירות", "מה זה בעצם משנה מי ראשון?", "אנחנו בכלל פמיניסטים!"
ועוד כל מיני תירוצים שלא באמת האמנו בהם, אבל עזרו לנו להתעלם מהעלייה האינסופית הזאת.


בסופו של דבר, לאחר שלוש שעות של תרוצים ושעה נוספת של עלייה סבירה (איך אמר אינשטיין: הכל יחסי...), הגענו אל המנוחה והנחלה - הכפר המקומי בו נבלה את הלילה.


לאחר שהתקלחנו במים קרים אך מפנקים, אכלנו את הארוחה הטעימה בעולם ושתינו את הבירה הטובה בעולם (אינשטיין להכל), עברנו לשבת כולנו מסביב למדורה.


בנקודה הזאת כבר לא יכולתי להתאפק ושאלתי את אחת האוסטרליות: "תגידי, איך זה שאתם בכזה כושר טוב?"
"טוב, נו", ענתה, "הבחור אתלט ברמה הלאומית, והשאר הן שחקניות כדורגל בליגה של דרום-מזרח אוסטרליה...".
"אה, מגניב..." נרגעתי.

זה היה היום הראשון, היומיים הבאים היו מגוונים עם ראפטינג קצר בנהר, עוד מפלים וכמובן ה-ירידה שהיתה חייבת להגיע בשלב כלשהו.


הסוס המשוגע
בסיפור הזה לא מעורב סוס אפילו לא חמור, אלא מדובר בCRAZY- HORSE, קיר הטיפוס הנהדר שנמצא במרחק 40 דק' נסיעה מצ'אנג מאי, תאילנד.
מגיעים על הבוקר, עוברים רענון קצר ומתחילים לטפס. בהתחלה המדריך מכין את המסלול, בעוד אני מאבטח אותו ואח"כ, אני מנסה לחקות את צעדיו כמה שאפשר. נצמד לקיר, מניף רגל אחת גבוה בניסיון לנצל עד כמה שאפשר את 190 הס"מ שחנן אותי בהם הטבע וגם כדי לברוח כמה שיותר מהר מהזבובים הנוראים שמקננים בחלקו התחתון של הקיר וששו לטעום מנה ים-תיכונית על הבוקר.


שתיים-שלוש תנועות זריזות והזבובים נשארו מתחתי יחד עם הלחות הגבוהה הכלואה בסבך עצי הג'ונגל. נצמדתי אל הקיר, מתכנן את צעדי הבאים ומתוודע למבנה שלו. חלומו של כל מטפס צוקים; סלע קשה ואחיד, מלא זיזים ונקודות אחיזה שמשאירות הרבה אפשרויות וחופש תנועה. כך עברנו ממסלול אחד לשני, כשבכל פעם שהגעתי לקצה, עצרתי להשקיף על הנוף המדהים של הג'ונגל שנפרש מתחת וליהנות מהרוח המרעננת שכל-כך חסרה שם למטה.

    


בעצם, הסיבה היחידה שירדתי היא שאני ממש אוהב סנפלינג.
בסה"כ טיפסתי בשישה מסלולים באותו היום, ברמות קושי שונות, אך האחרון שבהם באמת היה האחרון חביב. המסלול מתחיל בנקיק בין שני קירות סלע שמתחברים למעלה, וממשיך משם לאורך החיבור.


הטיפוס בהתחלה מצריך שימוש בשתי הרגליים והידיים בו זמנית כדי להתקדם בין שני קירות הסלע, "ספיידרמן" כמו שקרא לזה המדריך, כשהפנים ל"קהל" והגב להיכן שבהמשך יגיע הקיר, עד לנקודת החיבור שבה צריך להסתובב ולהמשיך לטפס בדרך ה"קונבציונאלית". טיפוס מעניין ומאתגר, בייחוד בנקודת הסיבוב, ובהחלט מסלול שכדאי לעשות יותר מפעם אחת.


לסיכום, נראה שטיפוס צוקים הוא לא חלק מהטיול של רוב הישראלים בתאילנד, במשך כל היום לא פגשתי אפילו ישראלי אחד (וזו תאילנד!), אבל הCRAZY HORSE בהחלט מומלץ לכל מי שבריא ורוצה לעשות משהו קצת אחרת בטיול שלו. אין צורך בניסיון קודם, המדריכים מקצועיים, הקיר נוח לטיפוס ותחושת הסיפוק כשעומדים בקצה ההר ומשקיפים אל האופק, שווה את הכל.

מילא שהקיר מטורף, אבל מה קשור סוס?

 

הדפס אותישלח לחברהוסף תגובה
עבור לתוכן העמוד