צור קשר

כניסה לחברים רשומים

 
1
3 - מלך הגונגל
4 - טג"ח
חפש את המטמון

מרוץ "נגבה" פתיחת עונה – תחרות האופניים הראשונה שלי

מרוץ "נגבה" פתיחת עונה – תחרות האופניים הראשונה שלי (הגדל תמונה)

סוף פברואר 2010, זינוק בשעה 07:36 AM, חמש הקפות של 16 ק"מ (סה"כ 80 ק"מ), מזג אויר חרבנה (רוח מזרחית חזקה, גשם, קצת קר), על הכביש יש שלוליות בגודל של בריכות קטנות, אני בלחץ ורועד מקור כמו כלבלב אבוד.

מזנקים! הקצב לא גבוה במיוחד אבל הדופק כן.

אני בקטגוריית הבוגרים גילאי 19-29, זה לא הפלוטון של העילית, פה אין ניסיון רכיבה רב לאנשים וכל רגע מישהו צועק: "וואו! תיזהר, חתכת אותי!", "סתכל לאיפה אתה נוסע!". או ששומעים חריקת ברקסים ומיד מגיע הריח של הגומי השרוף מהברקסים של גלגלי הקרבון וכולם צועקים יחד: "וואוווווו!!!".

 

אבל בינתיים אין נפילות ואנחנו מתגלגלים לנו על הכביש הרעוע. הרוב לא רוצים לעלות להובלה, חוסכים אנרגיה לספרינט סיום או שסתם מנסים לשרוד. בהקפה השלישית 2 רוכבים יוצאים לבריחה, אף אחד אפילו לא מגיב והם מתרחקים די מהר ונעלמים לנו באופק. דביר (חברי לקבוצת NCC) ואני מחליטים לצאת לרדיפה בהקפה הרביעית. אנחנו עושים זאת בקטע עם ירידה יחסית טכנית ומתנתקים מהפלוטון די מהר יחד עם עוד בחור שהצטרף אלינו. אבל ה"רכבת" הצבעונית תופסת אותנו ברגע שנגמרת הירידה. בסדר, ננסה בעליה הקרובה.

זה מגיע ודביר ואני מסתכלים רגע אחד על השני ונעמדים על הפדלים, לוחצים חזק, הדופק ישר קופץ למספרים משוגעים ואנחנו חותכים חזק שמאלה, לנתיב הנגדי, כדי שלפלוטון יהיה קשה יותר להתיישב לנו על הגלגל. זה מצליח ואנחנו דוהרים קדימה אל עבר 2 הרוכבים שברחו קודם לכן. אנחנו מגיעים אליהם ומתחילים לעבוד יחד איתם כדי לצבור פער גדול עוד יותר על הפלוטון שעכשיו, בהקפה האחרונה, התחיל לצבור מהירות. 2 הרוכבים שתפסנו אותם עייפים ולא מצליחים למשוך כמו שצריך את הבריחה, דביר ואני עושים את רוב העבודה. אבל הפלוטון עדיין מאחורינו בטווח ראיה. פתאום מישהו מהפלוטון מצליח לגשר את עצמו אלינו ואפילו עובר אותנו!

אנחנו כ-500 מטרים לסיום, הקצב והדופק בשמיים, נעלי הרכיבה, הבגדים והפרצוף מלאים בבוץ ומים, דביר ואני לוחצים חזק, נותנים את מה שנשאר במיכל, השרירים שלי מתחילים להתעוות ולהתכווץ בפולסים לא נעימים כל כך, אבל אני אומר לעצמי: "תירגע, זה עוד מעט נגמר, תנשוך את השפתיים ותן ספרינט סיום כמו רוכב אמיתי". עכשיו ליאור (הרוכב שעבר את דביר ואותי) מוביל עלינו באיזה 15 מטרים, דביר לפני ואני מאחורה נעמד על הפדלים כדי לנסות ולסחוט את הספרינט האחרון. כ-300 מטרים לסיום. אחרי 4 סיבובי פדלים אני מתיישב כי השרירים לא מגיבים בעמידה כמו שצריך, ממשיך ללחוץ בכל הכוח. הצופים והאוהדים כבר מריעים בקולי קולות משתי צידי הדרך, זה מכניס אותי למצב ספיגת כאב גבוה יותר ואני מצליח לחצות את קו הסיום במקום השני אחרי שעקפתי את דביר בערך במאה מטרים האחרונים.

אני לא מאמין שלקחתי מקום שני על התחרות הראשונה שלי באופני כביש!!!

אמנם זה רק קטגוריית בוגרים/ספורט ולא עילית אבל זה נותן הרגשה מצוינת לפתוח ככה את דרכי בתור רוכב תחרותי.

 

לכתבות נוספות של סלבה

 

  

הדפס אותישלח לחברהוסף תגובה
עבור לתוכן העמוד