פנטזנו על חופשת רחיפה בטורקיה באתר ששמו "באבא דג" הנמצא בעיירה ששמה "אולודניז", ולא תיארנו לעצמנו עד כמה החופשה תהיה מרתקת ומהנה.
ראשית כאשר הגענו לטורקיה עם חברת התעופה "טורקיש איירווייס" טסנו עם קברניט שכנראה חשב שהוא בטיסת אימונים במטוס קרב, אחרת לא ניתן להבין את גישת הנחיתה הקרבית שלו לשדה התעופה של "דלמין". בשדה חיכה לנו רכב עם שני נהגים טורקים שלא מבינם מילה אחת באנגלית. הדבר היחידי שהם ידעו זה "עגור" (מעניין שהשם כבר הגיע לטורקיה!).
לאחר כשעה של נסיעה בין גבעות, נפלנו על גן העדן היפיפה "אולודניז" "(ים מת-תרגום מקומי), מאחורי השם היפיפה מסתתר סיפור מיתולוגי(מקומי): במאה הקודמת (המאה ה – 19) חשף את המקום אוקיונולוג מפורסם, שגילה את הלגונה ובה דגה מאד מיוחדת. הוא אמר לטורקים, אם יחברו את הלגונה לים הדגה תמות. ובכמו בכל הסיפורים , לא שעו לעצותיו וכמובן שהדגה מתה.
מעל העיירה היפיפייה מתנשא לו הר שגובהו 1,987 מטר. במקום יש אתר המראה רחב ידיים בגובה של 1,700 מטר, אתר קטן יותר שפונה ל שני כיוונים בגובה 1,800 מטר ואתר גדול נוסף בגובה 1,987 מטר. העלייה להר היא סיפור מרתק בפני עצמו, עולים בכלי רכב מיוחדים משהו כמו "קומנדקר" של "קרייזלר" שנקרא גם "דזרטקאר"(רכב המדבר), ההוגים בידי מקומיים שמכירים כל בור וחטוטרת על הדרך ועל ההר. מייד לאחר שהגענו, סידר לנו מנהל המלון FLYING DUTCHMAN רכב עליה להר. הגענו לאתר לאחר כ 45 דקות והתברר לנו שלא נוכל לטוס באתר הנמוך (1,700 מטר). לקחנו את הציוד וטיפסנו לאתר שגובהו 1,800 מטר,התארגנו ויצאנו לאוויר. עמיר (עם גלשן)ואני שהינו כשעה באוויר ואס מחמת השמש השוקעת, ירדנו לנחיתה על רצועת החוף היפיפייה הנושקת לעיירה. בערב התארגנו לארוחת ברביקיו במלון, חוויה של חופשה.
למחרת יום ב' כולנו עולים לטוס בהר. נחי אלון ואני מתחילים בתדריך לקראת קורס מצבי חירום (SIV)
שמועבר על ידי המדריך האנגלי ג'וקי סנדרסון, מן המעולים בעולם במקצועו (מדורג במקום ה- 25 בעולם). ההמראה באתר 1,987 מטר, יש שלג על הדרך ולכן את ה 100 מטרים האחרונים לגובה (לאורל כ 400 מטר) אנו עולים עם הציוד על הגב. עמיר שלום עולה עם גלשן! מגיעים לאתר המזכיר במשהו את יבנאל, נראה מאד ידידותי. חמשת המשתתפים בקורס מתודרכים ומתארגנים ליציאה לפי הסדר, בראש יוצא המדריך בליווי מצנח טנדם, הם מצלמים סרט חדש על מצבי חירום. לאחר שהם נוחתים, כעבור כ 30 דקות, אנו יוצאים אחד אחרי השני בהפרשי זמן של 7-10 דקות. לי יצא להיות במאסף. אנו טסים ללא מכשירים, רק עם קשר, ומגיעים בגובה מעורך של כ 1,200 מטר מעל המים. כאשר סיימנו להתארגן מול מצלמת הוידיאו המקצועית הממוקמת בחוף, מתחילים את סדרת התרגילים. בטיסה הראשונה אנו צריכים למצוא את נקודת ההזדקרות ולבצע שחרור ברקסים. התרגיל הזה מתבצע "יותר מידי טוב" ועקב משקלי התוצאה מרתקת ביותר, שנמשכת בספיראלה עמוקה והשתלטות שלי על המצנח לאחר כ – 300 מטר. גם לאחר אבדן גובה מרשים זה אני מחדש עם המצנח בגובה של כ -800 מטר (300 מטר מעל מ. חמה!). ממשיכים בתרגילים המתוכננים B-STALL , לאחר מכן BIG EAR ומסיים עם WING OVER. אחר הצהריים אנו עולים שוב להמשיך את הקורס. מתרגלים הזדקרות וביציאה ממנה קיפול שפה קדמית של המצנח, הזדקרות וביציאה קיפול חצי כנף, השתלטות על המצנח ויציאה מהמצב, קיפול שפת התקפה והמצנח יוצא מזה לבד, קיפול חצי כנף והשתלטות, סיום בתרגילי WING OVER. בסוף כל טיסה אנו מתכנסים לתחקיר שבו אנו צופים בצילומי הווידיאו ולומדים מהשגיאות.
יום ג', תדריך בוקר, הבוקר נבצע הזדקרות מהירה ונימצא את נקודת הספין. הביצוע מהנה ביותר. אתה מביא את המצנח למצב ראשוני של נקודת ההזדקרות ואחר כך מושך יותר את הברקס הרצוי, וכאשר המצנח מתחיל להזדקר בצד אתה משחרר את הברקסים והמצנח מסתובב בצורה שטוחה לכיוון הצד שהזדקר. לאחר מכן ביצוע חריף יותר,כאשר נכנסים לתרגיל במהירות מלאה(טרים), מושכים ברקס עד הסוף, וכאשר הכנף מתחילה להזדקר משחררים בזריזות ומקבלים סטייה מהירה של 90 מעלות ויותר. המדריך האנגלי (ג'וקי) אומר לנו במכשיר הקשר, שאנטולי מעפקו טוען שה"סנטרה" (המצנח שטסנו בקורס) לא נכנס בקלות ל BACKSPIN ותוך כדי ביצוע הוא אומר , "אנטולי כנראה צודק". גם אני וגם נחי טסנו בקורס על סנטרה 31. הסיום הי בתרגילי WING OVER. אתה מגלה שהתרגיל מהנה ביותר, ואתה מבצע אותו כך שהמצנח נמצא כ 40 מעלות מתחתיך, כשכל הזמן פועל עליך עומס G חיובי. אחר הצהריים עלינו בכדי לבצע צלילה ספיראלית , תרגיל מרתק, כאשר הטייס נמצא בעומס מרבי של G 3.5 חיובי, ועם קצב שקיעה של 10 מטר לשנייה+ .בתרגיל זה אתה יכול לברוח למטה מכל ענן שמושך אותך באופן לא רצוי. או לרדת כאשר תחפוץ. לאחר שלוש ספיראלות תרגלנו שמיניות מהירות. גם זה תרגיל מרשים ושימושי ביותר, ומסיימים ב WING OVER
ביום ד' לא בוצעו טיסות בקורס. יצאנו כל הקבוצה לטוס, העברנו שעור בטרמיקות וגם דאינו על האתר הגבוה. נחי עלה ל 2,200 מטר וכיכב במשך כשעה ומחצה. אחרי הצהריים בילינו מי בברכה ומי באוויר. ביום המסכם בקורס מבצעים את כל התרגילים באופן שוטף ויש גובה לכל התרגילים. ביום הזה אתה יכול לבקש לחזור על כל תרגיל שהנך מרגיש חלש בו. יש אפשרות לבקש לפתוח מצנח רזרבי, אבל זה אינו הכרחי. אחד מהחניכים האנגלים בקורס נכנס לסחרור בגובה נמוך יחסית, פתח רזרבי, וכבר למחרת המשיך לטוס,, לאחר שטיפת המצנח ויבושו.
בהמשך טסנו עוד טיסות רבות אני ביצעתי 11 טיסות, ומחי ביצע 16 טיסות שנמשכו כ – 10 שעות בסך הכול. לדעתי עלה נחי ברמת הניסיון בכ – 100 שעות. שלא נדבר על ההרגשה של שליטה ובטחון. לא בדקתי את ספר הטיסות של כולם אבל התרשמתי שכולם טסו הרבה והיו מרוצים. ביון ראשון עלינו לטיסת פרידה ותפסנו יום מהנה עם אפס רוח. נחי ואני עלינו ל 2,300 מטר, אולם נאלצנו לנטוש את ההר בצורה אכזרית מכיוון שחיכה לנו מטוס לישראל בשעה 16:30 בדרך למטה טסנו במבנה מכונס לעבר עמק הפרפרים ומשם לאולודניז, מהלך של כ 5 ק"מ לכל כיוון.
לסיכום, הקורס מומלץ ביותר למי שרוצה להכיר את תכונות מצנחו, להעמיק את הבנתו בספורט, ולהיות מוכן לכל אירוע או תקלה במהלך הרחיפה, ולמי שמחפש חופשה אחרת ומהנה עם אנשים שמבינים אותך ויכולים לחלוק איתך החוויות השמורות רק לנו המרחפים.
התחלקתי אתכם בקומץ מהסיפורים והחוויות . אני מזהיר לא לבצע קורס מצבי חירום ב"התכתבות". אין בכוונתי לתת לכם מרשם לביצוע תרגילי טיסה. האתר באולודניז לא רק מהמם ביופיו, אלא הוא אחד המקומות היחידים שאתה יכול לצאת מצרות. למטה יש סירה עם מדריך מיומן ביותר וגם תיעוד מקצועי שעוזר לך להבין את הביצוע ואת השגיאות אם היו כאלה. וכל זה במרחק של שעה וחצי טיסה בלבד מתל אביב.
כתב - ארנון הר לב, מנהל בית הספר עגור מצנחי רחיפה, רחוב בן אליעזר 49/8 רמת גן, טל' 054-2454346 : מייל: harlev@bezeqint.net |
.jpg)
