צור קשר

כניסה לחברים רשומים

 
3 - מלך הגונגל
4 - טג"ח
חפש את המטמון
1

להסתכל לציפורים בעיניים - חלק 1

להסתכל לציפורים בעיניים - חלק 1

מי מאיתנו לא חולם או חלם לעוף באוויר ? למתוח את הידיים לצדדים ופשוט להמריא, לרחף בינות ענני נוצה, לדלג על עננים דמויי כרובית, לעוף לצד ומעל הציפורים? כולם, לפחות פעם אחת!
דמיון? הזיה? חלום? ממש לא, מציאות ממשית כאן ועכשיו.
במשך שנים, כמו כולם, חזר וקינן בי החלום הזה חדשות לבקרים. לעתים היה זה מעוף גבוה ומהיר, כמו של  סופרמן שידו מושטת קדימה וגופו מתוח לאחור, תר וטס לו במהירות הברק ומגשר ביעף על פני מרחקים דמיוניים. לעתים היה זה מעוף קליל, אטי ונמוך, שאפשר לי לדלג בינות הפרחים, העצים ובעלי החיים אשר באחו רחב הידיים, שם עפתי בדמיוני. אבל, תמיד, פעם אחר פעם, חזר והופיע אותו חלום אמביוולנטי של הזיה הנאתית חריפה אל מול מציאות גשמית מתסכלת. חוסר הפרקטיות בין איברי המגושמים, הכבדים והאנושיים לבין מבנה גופם האלגנטי והאווירודינמי של בעלי פלומת הכנף החזיר אותי למציאות פעם אחר פעם באופן חד ומבחינתי גם אכזר.


ואז קרה דבר נפלא...
בשנת 1996 נחשפתי לממ"ג (מצנח ממונע על גלגלים) לכשהגיע בפעם הראשונה לארץ. בהתחלה נראה בעיני הטרקטורון המעופף (הממ"ג) כערימת צינורות מכופפים  המחוברים למנוע מזמזם ומצנח צבעוני ומלבני. אולם, פשטות וקלות התפעול שלו והבטיחות הגבוהה שלו שבו מיד את לבי, במיוחד בהשוואה לכלי הטיס האחרים, כגון : האולטראלייטים וכלי הטיס מהתעופה הכללית.
קורס קצר בן 16 שעות הכשיר אותי ואת שני אחיי לדרגה 1 - טייס  ממ"ג עצמאי. התיאוריה היתה קלה ופשוטה, המדריכים היו מעודדים ונחמדים, אבל גולת הכותרת היתה ההתנסות הראשונה.
"הכלי הזה פשוט וקל להטסה עד כדי כך שגם סבתות מנעמ"ת יכולות להטיס אותו בין רגע", הודיע לנו יוסי לוי, המדריך הראשי של "דביר מצנחי רחיפה". "זה גלגל האף ומוט ההיגוי של הכלי וזו המצערת, אם דוחפים את המצערת קדימה – הכלי נוסק, אם מושכים אותה לכיוון הגוף, הכלי שוקע", הצביע יוסי על המוט שניצב לצד מוט ההיגוי. "אלו הם המדרכים/ההגאים עליהם שמים את הרגליים. מהם יוצא מיתר ה"ברקס" אשר מנהג את המצנח כשהוא מונף. כאשר רוצים לפנות ימינה דורכים עם רגל ימין, כאשר רוצים לפנות שמאלה, דורכים עם רגל שמאל. בהסעה על הקרקע מלווים את תנועות הרגליים עם מבט העיניים ומוט ההיגוי ובאוויר עם מבט העיניים בלבד על מנת לוודא מסלול נקי ממכשולים", סיים את נאומו יוסי.


וואלה, באמת פשוט. 
בעזרת יוסי המדריך אני פורש את המצנח רב הצבעים השמחים והעליזים, כגון : אדום, כחול, ירוק, שחור, צהוב ועוד, על פני האדמה, כך שחלקו העליון פרוש על האדמה וחלקו התחתון פונה אל השמים. התרנו, סידרנו והנחנו את כל המיתרים שיצאו מחופת המצנח והתאגדו לידי שלוש קבוצות שונות טרם חיבורן לממ"ג בסדר הנכון, קודם כל קבוצת המיתרים שמנהגת את החלק הקדמי של המצנח (שפת ההתקפה), מתחתיהם את הקבוצה המחוברת למרכז המצנח ולבסוף את הקבוצה המחוברת לחלק האחורי של המצנח (שפת הזרימה) והקרובה ביותר אלינו.
זהו... אנחנו מוכנים להמראה. מניעים את המנוע. הלב פועם בחוזקה, הזיעה מתגלגלת לה בינות גביני העיניים מטה לעיניים, תחושת מליחות צורבת את עיניי – אני דומע. אני מוחה את הדמעות, זו זיעה או דמעות של שמחה והתרגשות, אני תוהה ביני לבין עצמי. אוטוטו אני ממריא כמו ציפור, הלב מחיש את הלמות פעימותיו, אני מרגיש שגם ידיי האוחזות במוטות המצערת וההיגוי מזיעות קלות. נכון, מדובר ביום שמש קייצי ואפילו יחסית די חם, אבל החיוך המרוח על פני, בין שנ\תי אוזני המוסתרות בתוך הקסדה, מבהיר לי עד מהרה שמקור הרטיבויות הללו קשור בתגובות ההתרגשות הרבתי שלי לקראת החוויה המדהימה שצפונה לי ולא בחום היום, ואולי זה השילוב של השניים גם יחד?!
"מוכן?", שואל אותי המדריך.
"נולדתי מוכן", אני משיב לו חסר סבלנות ונרגש.
"תן גז", רועם קולו של יוסי בקשר פנים. אני מושך אלי את המצערת ושומע את נהמת המנוע עולה. אנחנו מתחילים להתגלגל קדימה ואני מיישם את ההוראות שלמדתי בתיאוריה וזה עתה יוסי חזר על עיקרן באוזני שוב. מטר, שניים, שלושה ואני מרגיש כיצד המיתרים נמתחים מאחורי, רשרוש בד המצנח ותחושת בלימת ההתקדמות של העגלה עליה אנו יושבים מבשר לי שהמיתרים הגיעו למלוא אורכם והם מעבירים את מלוא כוח המנוע ומשקלנו הנובע מהתנועה קדימה לבד המצנח. המצנח עולה לו לאטו למעלה ומגשר על הזווית של 90 המעלות בינינו מהרגע שהתחלנו בנסיעה קדימה. זהו... אנחנו עם מצנח מעל הראש, אין קשרים, אין פיתולים, אין קוצים במיתרים ושאר מרעין בישין. אפשר להוסיף מצערת ולעבור לנסיקה. אני מוסיף מצערת ו... אני באוויר?  מה זה? אני באוויר, "אני ב א ו ו י ר", אני צועק במלוא גרוני. "י ו ה ו ו ו ו ", אני שואג בגרון ניחר, "אני אשכרה באוויר !!!".
אני באוויר, אני טס. איזה קסם ענוג, איזה רוגע עילאי, איזו תחושת קלות ועילוי פנימית בלתי אנושית, עמוקה וייחודית, ההייתי או חלמתי חלום?

 

 

המשך יבוא...


הכותבים :
• יוסי לוי - מדריך ראשי בית הספר לטיסה בדביר מצנחי רחיפה.
• שגב ברעם – טייס ממ"ג ותיק.

דרג את הכתבהדירוג כתבה להסתכל לציפורים בעיניים - חלק 1: 0
ציון 1 מתוך 5ציון 2 מתוך 5ציון 3 מתוך 5ציון 4 מתוך 5ציון 5 מתוך 5
ללא מדרגים
הדפס אותישלח לחברהוסף תגובהצור קשר
עבור לתוכן העמוד